למה קראתי לעצמי משוררת סוף? סוף של מה? מאמר מקיף על משבר האקלים והאדם. הסברים לבני אדם על התחממות גלובלית, גזי חממה, נקודות אל-חזור, התרחיש הצפוי ומה אפשר (לא) לעשות לגבי המצב.
האם סוף העולם יגיע בימי חיינו?
למה? ואם כן, מתי בדיוק? לאן כדאי לברוח? מה אפשר לעשות?
בחרתי בשם העט "משוררת. סוף." וכך גם קראתי לבלוג החדש שלי.
במילה "סוף", אני מתכוונת לסוף העולם; לסוף הציביליזציה המערבית; לסוף החיים כפי שהכרנו אותם. באותה נשימה אני גם מתכוונת לסוף סיפור הנפרדות והתחלה של סיפור חדש - סיפור האחדות והתלות־ההדדית.
"כל סוף הוא התחלה של משהו חדש" - נשמע ניו-אייג'י אבל היי, ככה זה במעגל החיים, ככה זה בערימת הקומפוסט. המוות הוא תנאי לחיים.
עם כל הקושי שבדבר, אני בוחרת להתעסק במשבר העוטף אותנו מכל עבר. המשבר משפיע על כל דבר שאני כותבת, עושה ואומרת, גם אם באופן עקיף. בכנות, מקומות שלא לוקחים את סוף העולם בחשבון, נראים לי פחות רלוונטיים ומעניינים. קשה לי לקרוא ספרים, לצפות בסרטים, לנהל שיחה, להקשיב להרצאה, אם מתעלמים בהם מהפיל המתחמם שבחדר.
תוכן עניינים
האפוקליפסה כבר כאן
הנה כמה נתונים שמפילים אותי מהכיסא
כ-96% מהביומסה של כלל היונקים על כדור הארץ היא בני אדם וחיות המשק שלהם. 4% בלבד מהווים את חיות הבר. מקור בעברית. מקור באנגלית.
חוקרים בגרמניה מצאו שב-27 שנות מחקר חלה ירידה של 76% (!!!) בביומסת החרקים המעופפים. חסרים מחקרים בנושא בעולם ובישראל בפרט, אך ברור לכל שהמגמה היא ירידה חדה
מחקר מ-2018 מצא כי האדמה ביותר מ-75% מהשטחים בכדור הארץ מדולדלת באופן מהותי
מאז המהפכה החקלאית לפני 10,000 שנה, נכרתו מחצית מהעצים בעולם.
1 מתוך 3 אמריקאים הוא מתמודד נפש, כשהמחלה הנפוצה ביותר היא חרדה.
1 מתוך 5 מבוגרים (65+) בישראל לוקחים תרופות נגד דיכאון וחרדה. והמספרים עלו מאז הקורונה
בני נוער ישראליים מבלים מול המסכים 12 שעות ביום, ופחות משעה בשמש
60% מהמבוגרים בישראל סובלים מעודף משקל. רבע מהמבוגרים סובלים מהשמנת יתר
יכולתי להמשיך ולהמשיך אבל אעצור כאן כדי לנשום.
מה עשינו לעזאזל? בשביל מה? מיזוג אוויר? אנטיביוטיקה? מטוסים? האם כל "ההתקדמות" שעשינו הייתה שווה את זה? גרמה לנו להיות מאושרים ובריאים יותר? אנשים טובים יותר?
לא נראה לי.
מבחינתי אנחנו כבר באפוקליפסה - אנשים מבלים את חייהם בין המסך למשטחי הבטון, לקופסאות מתכת ממונעות ושוב למסך. ושוב למסך. עמוסים בתרופות, באוכל מזיק, ברעשים, בזיהום אוויר ואור. אם ככה לא נראית דיסטופיה אז איך היא אמורה להיראות?
אנשים היום לא רואים את מה שברור כשמש (לא?) - כסף לא מביא אושר. האנושות נמצאת במשבר תהומי. צעירים וזקנים מרגישים אבודים ובודדים.
יכול להיות שהם לעולם לא יבינו. הרבה משאבים מושקעים במיסוך ובסימום.
משהו מאוד גדול צריך להשתנות בחיים שלהם כדי שהם יפסיקו לקנות את הסיפור של קפיטליזם, אבל בינתיים, גם כשמשהו קורה והמציאות משתבשת לרגע, א'נשים לאו דווקא מתעוררים אל המשבר העולמי ולא מגלים מחדש את מקומו של המין האנושי במערכת האקולוגית. ראה קורונה. ראי דמוקרטיה.
וזה רגע להניח כאן את הספקות שמתרוצצות לי בראש תוך כדי כתיבה.
כמה רדיקלית מותר לי להיות?
יש בי התלבטות על המילים הכבדות שאני נוטה לשבץ בכל הזדמנות; אנרכיה; פטריארכיה; קפיטליזם; משבר האקלים. מילים שפעמים רבות מביאות, בעולם האמיתי והוירטואלי, לפיצוצים של ממש שמעיבים על מערכות היחסים שלי: וויכוחים נגועים בצדקנות וקורט שנאה - מכל הצדדים.
אולי כדאי לצנזר את האמת שלי?
בקצרה - לפחות בפלטפורמה הזו, בבלוג האישי שלי, החלטתי שלא. ארחיב מדוע בהמשך.
אז מה בכל זאת מאיים על עולמנו?
עם כל הכבוד לדיסטופיה הנוכחית, העניינים הולכים להתחמם, ולפי תחזיות המדענים, הולך להיות ממש מעניין.
לפני שאני מביאה כמה דעות וההסברים מתוך המדע, בואו נדבר רגע על מחלת הסרטן.
הסרטן הוא תא שיצא מכלל שליטה, משכפל את עצמו על חשבון תאים אחרים ומשתמש בגוף שהוא נמצא בו כדי לחיות. ברגע מסוים הגידול והגרורות כל כך גדולים שמערכות הגוף מתחילות לקרוס. בסופו של דבר הסרטן יביא למותו של האדם שנושא אותו וכך בעצם יביא למותו עצמו.
מהדהד משהו? זה תיאור כה מדויק של מה שקורה בעולם. אנחנו מנצלים את המשאבים של הפלנטה בשם "הצמיחה" כאילו הכדור יכול לשכפל את עצמו לצרכנו ותמיד יהיה מאיפה לקחת עוד. אנחנו חיים על חשבון הכדור בצורה שמכלה הרבה מהחיים בו, והיא מכלה גם אותנו, על פי המספרים שהבאתי כאן למעלה.
המערכת הביולוגית מתקוממת - אי אפשר להמשיך לצמוח לנצח בעולם סופי! כלומר, משבר האקלים הוא תגובה הגיונית של מערכות הגוף החי להשתלטות הסרטנית העויינת.
את ההשראה להשוואה זו לקחתי בין השאר מעבודת הקודש של מאורין אמיליה ברודי ~ אדוות הלב
למשבר האקלים יש אספקטים רבים והוא נושא סבוך ביותר - הכול משפיע על הכל במיליון ואחת דרכים שעוד לא התחלנו להבין הרבה מהן. כמו שאי אפשר לכתוב מחקר שיכול לתאר אותי ואתכם במדויק, כך לעולם לא נצליח להבין עד הסוף איך גאיה, הישות שהיא הפלנטה שלנו, עובדת ושומרת על כולנו בחיים ובמוות.
אז בואו נעבור לחלק של המדע.
דגים חיים בים ואנחנו חיים באוויר. בואו נכיר את חברינו האינטימיים - גזי החממה.
גזי חממה
כמה נתונים בסיסיים
גזי חממה הם חלק מהגזים אשר מרכיבים את האוויר. הם קולטים חום ושומרים על טמפרטורה (יחסית) נעימה על כדור הארץ. הגזים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על אפקט החממה הם אדי מים, פד"ח ומתאן.
איך הם עושים את זה?
אור מגיע מהשמש > פוגע בחומר קולט חום, כמו מי האוקיינוס, אדמה או יער > החומר מתחמם > החומר פולט את החום (קרינת אינפרא אדום) בחזרה לסביבה (האטמוספירה). מכאן יש לאותו חום שתי אפשרויות:
להתנדף לחלל
להישאר איתנו
מי שגורמים לחום להישאר איתנו הם גזי החממה שקולטים את החום וכך מחממים את הסביבה.
אם ריכוז גזי החממה עולה אז גם החום עולה - פחות חום נפלט החוצה לחלל ויותר חום נשאר איתנו.
האנושות משנה את ריכוזי גזי החממה באטמוספירה, מאז שהיא גילתה את האש, בהתחלה זה היה מגניב, חיממנו את האטמוספירה קצת, אבל אז גילינו את הדלקים המאובנים (פחם גז ונפט) וגרמנו לעודף קטלני, אה וגם יש את העניין המפחיד עם האוקיינוסים…
האוקיינוסים מצילים אותנו. בלעדיהם היינו הופכים מזמן לפרגיות חרוכות. האוקיינוסים ספגו כבר 93% מהחום העודף שנכלא באטמוספרה, שנוצר עקב פעילות אנושית ענפה. כמו שלמדנו מהמורה למדעים או מכוס התה שלנו, מים קולטים חום לאט ומשחררים אותו לאט לאט. ניתן לדמות את האוקיינוסים לכוס תה עצומה אשר תמשיך לשחרר חום עוד עשורים קדימה. עכשיו, לכו תמציאו מכונה שתקרר את גוף המים של גאיה - 71% מפני השטח שלה… וביבשה? לכו תמציאו דרך לקלוט את העודפים ולהוריד את רמות הפד"ח שבנוי להישאר באוויר שלנו ולהמשיך לתרום להתחממות במאות השנים הקרובות.
הלך עלינו?
גם אם מחר בבוקר נפסיק את כלכלת הדלקים הפוסיליים בבת אחת ונתחיל לשתול עצים בטירוף בכל פינה, גאיה תמשיך להתחמם - אותי זה מטריד. אנחנו בוודאות הולכים להרגיש את השפעות ההתחממות, ואם עדיין לא שמעתם, פאנלים מדעיים בינלאומיים חוזים לנו מזג אוויר קיצוני, רעב, מלחמות ומגפות.
הנה סרטון יוטיוב מצויין וצבעוני: Will Climate Change Stop If We Stop Emitting Carbon Tomorrow?
נקודות אל-חזור
חכו יש עוד. שמעתם על נקודות אל-חזור? Tipping points? מדובר באירועים קיצוניים שמניעים תגובת שרשרת במערכות האקולוגיות. אנחנו יודעים איך הנקודות האלה מתחילות, אבל אין לנו מושג איך הן נגמרות ומה ההשלכות העמוקות שלהן.
שני מושגים שעוזרים להסביר למה נקודות אל-חזור הן ממש מלחיצות: לולאות משוב חיובי ומַעֲרִיכִיּוֹת.
לולאות משוב חיובי (או היזון חוזר)
לולאת היזון חוזר היא תיאור של רצף תהליכים המשפיעים אחד על השני במקביל וכך מאיצים אחד את השני בקצב הולך וגובר. ריב בין בני זוג או בין מפגיני הרפורמה הוא דוגמה קלאסית ללולאת משוב חיובי (עם תוצאות שליליות), הכעס של אחד מביא לעוד כעס מצד האחר וחוזר חלילה. הלולאות הן אלה שגורמות לאירועים קיצוניים להתרחש בקצב אקספוננציאלי…
אתם מצליחים להגות אקספוננציאלי?
זה בסדר, אפשר גם להגיד לא-לִינֵאָרִי או מַעֲרִיכִית.
בעולם, גודל האוכלוסייה, התל"ג, תוחלת החיים הממוצעת (עכשיו התחיל לרדת!), מצב ההשמנה, העיור… כולם נעים לאורך הזמן בצורת מקל הוקי - אַקְסְפוֹנַנְטָה! כדי לקיים את "רמת החיים" שעולה בכל העולם, אנחנו כורתים יותר, בונים יותר, מזהמים יותר, מעבידים יותר והכדור מגיב בהתאם.
לאתגרים הבאים עלינו יש זווית! התכונה של מקל ההוקי היא התקדמות איטית לאורך זמן עד שבנקודה מסוימת המספרים גדלים בצורה מפתיעה בזמן קצר ביותר. בטבע אין נצח. בסוף הכל נופל והמספרים קטנים בבת אחת.
המשמעות היא שכל נתון שאתם רואים עומד לגדול… בקרוב, ובמהירות מפתיעה.
ברחבי הפלנטה הכחולה שלנו יש אינסוף תהליכים המשפיעים אחד על השני. מדענים שונים מנסים לבודד מקומות או תהליכים קריטיים במיוחד ששינוי בהם יביא לתוצאות מרחיקות לכת. בסרטון המצוין הבא, של רשת PBS, מציגים שש נקודות כאלו, נקודות שחציה שלהן יכולה להביא לכיליון הציביליזציה.
בחלקים הבאים, אפרט ואסביר חלק ממה שמוסבר בסרטון זה ובמקורות אחרים. בתקווה להבין טוב יותר את המצב. אזהרה מראש - המצב לא רק מפחיד ביותר, הוא גם מורכב ביותר.
מה שהולך בקטבים…
הקרח בגרינלנד ואנטרטיקה נמס בקצב הולך וגובר, התחממות של 1.5 (צפויה בשנות ה-30 של המאה הנוכחית) מעלות תביא להמסה קיצונית ובלתי הפיכה. שלא נדבר על עלייה של 4 מעלות שתגרום לקטבים להיות חסרי קרח לאורך כל השנה…
למה זה קורה?
שינויים ביעדן של קרני השמש
כשקרני השמש פוגעות במשטח לבן, רובן מוחזרות לאטמוספירה ומשם לחלל. אפשר גם להגיד שהשמש מסתנוורת מהקרחונים. שהקרחונים נמסים אנחנו מקבלים במקומם קרקע חומה או אוקיינוס כחול, שניהם כהים יותר, כך שקרני השמש מחממות אותם ומעט מהן חוזרות. אם חומר כלשהו מתחמם, הוא בסופו של דבר יפלוט את החום בחזרה לאוויר, יחמם אותו, ויגרום להמסה של יותר קרחונים.
פרמאפרוסט (Permafrost)- ערימת קומפוסט מתקתקת.
בקוטב הצפוני יש מצבורים גדולים של פחמן בתוך אדמה שהוקפאה לפני מאות ואלפי שנים מתחת למשטחי הקרח. אותה אדמה קפואה היא פרמאפרוסט. כאשר האדמה קפואה, אין מי שיאכל את החומר האורגני (פחמן). רוב המיקרואורגניזמים, חיידקים, פטריות, חרקים ותולעים פשוט לא מסוגלים לחיות בקור. כל החיות הקטנות האלו
יגיעו שהאדמה תופשר. כשהן מתחילות לאכול, נהיה חם - ממש כמו בערימת הקומפוסט! או כמו שאתם חיים… ואתם מייצרים חום… כזה. עוד חום מביא לעוד המסה של קרקע וקרחונים. אה וכמונו, החיות האלו גם נושמות ומפליצות. כלומר, הן פולטות עוד גזי חממה. גזי חממה גורמים לעוד התחממות!
כיסי מתאן
הקרחונים בקטבים לא מכילים רק מים, המאיימים להציף את ערי החוף. מתחת למים הקפואים יש כיסים של גזי חממה קטלניים כמו מתאן. נוצרת לולאת משוב: כשהאוויר מתחמם, קרחונים נמסים, מתאן משתחרר וגורם לעוד אוויר להתחמם! אימאל'ה!
יבשות קורסות… לאט?
כתוצאה ממכלול גורמים, בין השאר התחממות האוקיינוסים, נהרות חדשים וקריסות של קרחונים עצומים בגודלם נעשות תדירות יותר ויותר וגורמות לעוד חוסר יציבות ביבשות הקפואות.
* עוד דבר קטן להוסיף לתרחיש האימים: הקטבים מתחממים מהר פי 2 ו-3 משאר הפלנטה. אאוץ'.
מה כל זה אומר?
התחממות, עלייה בגזי החממה, סופות, בצורות וכמובן ערי חוף שיוצפו ברחבי העולם מפאת עליה קיצונית בפני הים.
מה שקורה בקטבים, מורכב הרבה יותר ממה שהצלחתי להציג כאן, מוזמנים ללמוד עוד מסרטוני יוטיוב עדכניים (הקרחונים משתנים ללא הרף) כדי להבין את העניין עוד.
מה שהולך באוקיינוסים…
האוקיינוסים מתחממים ומתחמצנים מאז המהפיכה התעשייתית בתהליך שכבר יצא משליטתנו, כמו שפירטתי קודם. שוכני הים המופלאים - ליוויתנים, כרישים, דולפינים, אינסוף מגוון של דגים קטנטנים, אלמוגים מרהיבים, תמנונים - נכחדים מדיג יתר, מזיהום מעשה ידי אדם, ומ… ההתחממות הגלובלית, גם היא מעשה ידינו.
היכן שיש מים - יש חיים. נשמע פשוט, אבל אם לשפוט על פי התנהגותה של התרבות שלנו, ניכר שעובדה זו נשכחה במעמקים. מתי פעם אחרונה לימדו אותנו איך לברך את המים? האם אנחנו נותנות להם מעט כבוד?
למים יש חכמה ואף זיכרון. האוקיינוס, מיכל המים העצום, הוא מערכת אינטליגנטית, מורכבת, ומשפיעה: זרמים אדירים קובעים את טמפרטורת היבשות, לוויתנים ענקיים מערבלים את מימיו וצמחי הים מייצרים חמצן שמעשיר את האוויר שאנחנו נושמות. האוקיינוס מזיז ומזרים חיים לכל קצוות תבל.
אנחנו מייחסים למים תכונות כמו כוח אינסופי, יכולת להיות בשינוי מתמיד, טוהר, חיות וזרימה.
כמה עוד האוקיינוס יכול לתמוך בחיים? לזרום איתנו? להתאים את עצמו לאתגרים שלנו?
מכחידים באמוק
AMOC Atlantic meridional overturning circulation
אמו”ק הוא זרם עצום באוקיינוס האטלנטי שמביא מים חמים כל הדרך מאיזורים טרופיים באוקיינוס ההודי לאזור גרינלנד, שם הם מתקררים. הזרם אחראי למזג האוויר הנוח יחסית ששורר באירופה לעומת קנדה או רוסיה שנמצאות באותו קו רוחב. הזרם עומד בפני סכנת עצירה, הוא כבר הואט ב- 15% בחמישים השנה האחרונות. זאת בין היתר בגלל שינויים בהרכב המים עקב המסת קרחונים בגרינלנד. מדעני אקלים מעריכים שהזרם יעצור כאשר נגיע להתחממות של 2 מעלות.
ההשלכות יהיו הרסניות: אירופה תיכנס לעידן קרח קטן, פני הים יעלו ואזורים טרופיים יודחקו דרומה. דבר קריטי במיוחד שעומד להשתנות הוא תדירות, מיקום ועוצמת המונסונים, הגשמים העונתיים באזור קו המשווה. שינוי כזה ישפיע ישירות על אספקת המזון של יותר ממיליארד נשים ואנשים.
שבעים מפחמן
שוב האוקיינוסים נחלצו לעזרתנו - חצי ממולקולות הפד"ח העודף שפלטנו נספגו כבר על ידם. אבל כמה עוד הם יכולים לקחת? כושר ספיגת הפחמן שלהם נפגע, כי הם רוויים! הם לא רק שבעים מפחמן, הם מפוצצים! הם אומרים לנו, מספיק ודי! תכל'ס, אפשר להבין אותם. התוצאה הלא רצויה היא שיותר פחמן משתחרר לאטמוספירה וגורם לעוד התחממות.
חימצון לא מחמיא לך
פד"ח הוא לא חומר ניטרלי, כשהוא נמצא בעודף במי האוקיינוסים הוא גורם להתחמצנות המים.
האוקיינוס, כבר אמרנו, סופג את רוב החום מהאטמוספירה, החום גורם לעוד התחמצנות כי הוא מביא להשתחררות פחמן מקרקעית האוקיינוסים.
אלמוגים ויצורים עדינים וקטנים נוספים, אשר מהווים את בסיס שרשרת המזון הימית, לא בנויים לרמת החומציות החדשה, וקיבלנו מוות המוני של שוניות.
האוקיינוסים לא עומדים להגיע לנקודת מפנה דרמטית, הדרמה כבר קרתה וממשיכה בימים אלה, כבר חצי מהשוניות הוכחדו. אם נמשיך בקצב הנוכחי - השוניות צפויות להיכחד לחלוטין עד 2050 ולא יהיו חיים בים עד 2048.
טיול לדרום אמריקה…
לפעמים אני תוהה מה ימות קודם - תאגיד הענק אמזון או יער האמזונס?
האם יערות הגשם רוחשי החיים יהפכו לזיכרון רחוק שנשמר בתודעה בזכות שירות מקוון להזמנת חפצים (לרוב מיותרים) מהאינטרנט? כמה חברת אמזון תורמת בעצם להכחדת היער שעל שמו נקראה?
אומרים שיער האמזונס הוא הריאות של העולם. אולי היה. למעשה, עובדה זו משתנה ברגעים אלו ממש. מדבור האמזונס, המונסונים והשינויים הצפויים במחזורי הגשם ישפיעו גם על האמזונס, שכבר התחיל להיות באזורים מסוימים פולט פחמן במקום קולט פחמן.
בניגוד למה שלמדנו בבית הספר, מחזור הגשם האמיתי כולל צמחייה. עצים הם קריטיים ליצירת גשם, ובכל זאת,
מסיבה שלי ממש לא מובנת, ממשיכים לכרות אותם ברחבי העולם ללא הרף. האמזונס למעשה מייצר את הגשם של עצמו, כל כן כריתה של העצים באמזונס פוגעת במחזורי הגשם שלו וכך מחלישה את כל המערכת המורכבת שהיא ישות האמזונס. כבר 17% מהיער נחרב, אומרים כי נקודת האל-חזור שתוביל למדבור בלתי הפיך של האמזונס היא בין 20%-25%.
התרחיש הצפוי
אנחנו לא באמת יודעים איך מתי ואיפה, אבל בטוח שכל נקודת מפנה יכולה לשנות את החיים שלנו מהקצה לקצה. על פי כל תחזית סבירה, רוב מי שקוראת את המילים הללו, צפויה להתקל בכל הדברים הגרועים ביותר: בצורות, רעב, גלי פליטים, סופות, הצפות והכחדת מינים (אה, זה כבר קרה).
אימאל'ה. מפחיד. קחו רגע לנשום.
מה עושים לאור המידע הזה?
גם אחרי הסכם פריז, לחיצות ידיים מרגשות בגלזגו, פגישות סודיות באנטארטיקה, מפורסמים שמזילים דמעה בשידור ישיר מהוליווד, הנתונים רומזים שהאנושות ממשיכה בשלה - מיום ליום מצב הטבע והאקלים ממשיך להתדרדר ומהר יותר ויותר (אמרנו מעריכיות? קיבלנו).
עם כל קבוצות הקומפוסט, הגינות הקהילתיות, העמותות הסביבתיות, תכניות הלימוד של משרדי החינוך בכל העולם, התארים החדשניים, המחקרים פורצי דרך, הסטארטאפים המהפכניים, המוחות היהודיים, הפודקאסטים המושקעים, הסרטונים הברורים - העסקים כרגיל.
אבל למה???
למה לא עושים משהו??
אולי כי זה גדול מדי, מורכב מדי, מעורר אשמה, "רחוק בעתיד". ובכלל, למי יש זמן לדאוג לטבע כשיש ילדים להאכיל? שכר דירה לשלם?
דיבורים על סוף העולם מקובלים מאוד - בסרטים ובסדרות. כשאני מספרת לאנשים על הקטסטרופה המגיעה אלינו, ואני עושה זאת לא מעט, התגובות נעות בין התנגדות חריפה לאדישות קלה.
רגשות מכל הקצוות ושאלות רבות ועמוקות מגיעות עם הביטוי "סוף העולם".
יש א'נשים שכל כך מופעלים מהדיבור על סוף העולם, שהם נמנעים מכל קשר אליו. מי שמכיר בו, מעדיף לשתוק כדי לא לבאס את חבריו. מי שכבר מעז לדבר, סופג ביקורת בסגנון "זה לא מועיל! זה לא מניע אנשים לפעולה".
הנה כמה מהתגובות השכיחות בהן אני נתקלת.
"יש דברים יותר חשובים להתעסק בהם עכשיו" (נסו לדבר על סוף העולם בהפגנה)
"זה נכון מה שאת אומרת, אבל את לא יכולה להגיד את זה, זה מפחיד ומשתק במקום להניע לפעולה"
"דיבורים על משבר האקלים מותירים אנשים מבולבלים ומיואשים"
"אני לא מבין, על איזה חורבן את מדברת?"
"פעם הייתי כמוך וקראתי בהפגנות "מצב חירום אקלימי", אחרי הקורונה הבנתי שהמציאות יותר מורכבת, ואני כבר יודעת מה יהיה. הממשלה משתמשת במשבר כדי להפחיד אותנו, המדענים עובדים עבור תאגידים ואי אפשר לסמוך על הנתונים."
המסר הסביבתי השגור נשען על הנחות הבסיס הבאות - משבר האקלים הוא אסון עתידי שאפשר לעצור. עלינו, בעלי הידע, להניע אנשים לפעולה בכל מחיר, הרי מדובר בגורלה של האנושות. כל פעולה חשובה, סך הפעולות יגרום לעולם להיות ירוק ויציב. אם כל אחד יעשה שינוי קטן, יחד נחולל שינוי גדול. אנשים ירצו לשנות את הרגליהם המזהמים בזכות גישתנו החיובית. הם יצטרפו לתנועה כדי לא לפספס את כל הכיף! ייאוש ועצב משתקים, אופטימיות ואהבה מניעים. הכי חשוב זה ליצור אימפקט, להיות אפקטיביים במילים ובמעשים שלנו.
ואנשי הרוח מוסיפים - המשבר הסביבתי הוא בעצם משבר אנושי עמוק, הפתרון טמון בנו, בכמות האהבה, הרוך והחמלה שנוכל להפיץ. אם נהיה שליליים ועגמומיים, נגביר את הנזק ואת משבר האדם והאקלים. הפתרון מתחיל בנו. עד שלא נפתור את השליליות הפנימית שלנו, לא תיפתר בעיית העולם. לכולנו יש הרבה עבודה פנימית לעשות.
יש הרבה אמת בדברים ואני נעזרת בהם לא מעט כדי להישאר בקו השפיות. עם זאת אני מאמינה שהמשבר מקורו בכוחות גדולים מאיתנו, אולי חיצוניים-חוצניים, והיציאה ממנו תלויה בהתגייסות גם שלנו, וגם של ישויות שמיימיות, כמו אבות אבותינו - Ancestors.
האם לצנזר את עצמי כדי להיות יותר אפקטיבית?
תשובתי הנוכחית היא שבגדול, לא. אולם יש ערך ללדבר לאנשים בשפתם ולא להפציץ אותם במושגים וידיעות שאין להם כלים להתמודד איתם. כל סיטואציה היא אחרת, אין מתכון לאיך לדבר עם אנשים, וטוב שכך.
השאלה היא לא איך להיות אפקטיבית, אלא מה המטרה?
האם בצאתי לעולם אני מחפשת לקדם את האג׳נדות שלי בפני כל מי שנותן לי לדבר? אין ספק שלפעמים ככה אני מרגישה ופועלת, אבל אני מכוונת להיות במקום נקי יותר. מקום בו אני לא מנסה לשחק באופי והדעות של אנשים, ולהיות אלוהים, אפילו לא אלוהימ'ה.
זאת מתוך הבנה שמי שלא נמצא שם, מי שלא "התעורר" והבין בעצמו שאנחנו חיים בעולם מטורף, כנראה לא יגיע לשם לא משנה כמה הניסוחים שלי מפייסים ועדינים. כנראה שיהיו אנשים שאף פעם לא יבינו, הם ימשיכו להאמין במיתוס הקידמה גם כשהמים יעלו על ביתם. יכול מאוד להיות שאנשים ימשיכו לטוס ולקנות בטירוף חושים בדיוטי פרי גם אחרי אסונות אקלימיים משמעותיים.
במובן העמוק, האמת עם אנשי האדמה והשלום - והיא מדבקת בזכות עצמה, פשוט יש לה קצב מאוד אחר משיש לתרבות הצריכה.
מעבר לכך, מוטב שמצילי הטבע והחיים יפעלו מתוך רצון עמוק, על סף הבלתי נשלט, לשרת את יופי הבריאה. לשקם את העולם היא משימה יצירתית ואומנותית - ולא ניתן להכריח אמן לבצע את מלאכתו. גם אם אפשרי לדחוק בו, למה שנעשה זאת? איזה מין יצירה נקדם?
איך ראוי לקבל את החדשות כשהכל מגיע לקיצו?
ג'ם בנדל פירסם ב-2018 מאמר פופולארי בשם הסתגלות עמוקה: מפה לניווט טרגדיית האקלים.
במאמר הוא מציע להסתגל למידע הדרמטי לאט, בקצב שלנו. אנחנו לא חייבים לעשות דבר למען האקלים. מותר והגיוני להתייאש.
רעיון ההסתגלות העמוקה שמביא בנדל, ואני דוגלת בו, שאוב מהחכמה הילידית.
הילידים רואים את שלב האבל, היגון והעצב כחלק הכרחי מהחיים, שאין לפסוח עליו. הכרה ברגשות וראייתם בעיניים מפוקחות היא גם מה שיביא להתעוררות שורשית, כזאת שבאה ממקום בריא, נקי ומלא באהבה. רק אחרי שאנחנו נותנים למידע להיספג אנחנו מסוגלים לפעול בעולם בצורה ראויה. פעולה שהיא פנימית, עם תשוקה.
לשחרר את התקווה. את הציפייה שאולי הפעולה שלנו תעזור להימנע מקריסה. מה שצריך לקרות כדי למנוע קריסה זה התעוררות של אהבה, שמחה, שירות הבריאה, בלי שום הבטחות שזה יעשה שינוי.
אנחנו יכולים להבין כל כך הרבה על הסיפור של עצמנו, דרך הסיפור של הקריסה הקרובה. פתאום מתעוררות שאלות - איך נכנעתי לקונפורמיות, להסכמות החברתיות? לציפיות? למה פחדתי ממה שסיפרו לי שצריך לפחד ממנו?
הערכים עליהם גדלנו מתמוטטים בזה אחר זה. השקרים נחשפים. במקום לחיות מתוך פחד אנחנו מגלים שאפשר אחרת, אפשר לשים אהבה ואמת בראש סדר העדיפויות. אפשר להאמין.
אם אנחנו באמת מבינים מה קורה, סביר שהחיים שלנו ישתנו מהקצה לקצה. אמונות שהגדירו אותנו במשך שנים כבר נראות לא רלוונטיות בהתאם למידע החדש. מכאן אנחנו יכולים ליצור זהות חדשה בתור אנשים חופשיים ומפוקחים יותר, בלי אשליות ותפיסות מקבעות. אנחנו יכולים להיות בהסתגלות יצירתית ולרקוד את דרכנו בעולמנו המתפורר.
מבט לעתיד - האיש האופטימי
בעוד ג'ם בנדל מדבר בדכדוך על אסון גלובלי שיוביל לרעב, בצורות ופליטים, חברו לתחום האקולוגיה העמוקה, צ'ארלס אייזנשטיין, מספר סיפור אחר ומרגש על עתידנו. צ'ארלס הוא איש (מקסים!) שמסוגל לדבר על הדברים הכי קשים ועדיין להשאיר אותך עם תחושה נעימה ואופטימית. החזון שלו רדיקלי, מהפכני ומרתק. יש לו ספר בשם העולם היפה יותר שלבבותנו יודעים שאפשרי "The Most Beautiful World Our Heart Know Is Possible". כותרת כזו אומרת הכל. הוא חולם על המציאות הכי מדהימה שיכולה להיות ולא מתפשר על אף פרט. בשיחה בין צ'ארלס לג'ם הם מדברים על המחלוקות ביניהם. ג'ם אף מצטט במאמרו את צ'ארלס כדי לתת דוגמא לגישות רוחניקיות שאינן מחוברות למציאות ולמדע:
"חלק מתנגדים לתשומת הלב המוגזמת שניתנת לפחמן, מכנים אותה "רדוקציוניזם פחמני", כי הוא משטיח את הסיבות לטרגדיה הנוכחית ומה ניתן לעשות לגביה…. יש בזה אמת, אבל אנחנו לא יכולים להוריד את המצב האקלימי מראש סדר העדיפויות"
צ'ארלס הוא איש חזון חסר תקנה. הוא מדבר על תרחיש בו נחווה יחד התעוררות קולקטיבית, נעבוד יחד לשיקום מה שהרסנו, נטפח את החיים והטבע, נעבור שלב ביחסים בינינו לבין אמא אדמה - מיחסים ילדותיים של תלות למערכת יחסים בוגרת שרואה את שני הצדדים כבעלי כוח ואחריות.
אם נסכם את זה ציורית - נקום כל בוקר לעבודה משותפת ומועילה - יהיו מי שישתלו עצים, מי שיטפחו גני ירק, מי שיבנו בתי בוץ ומי שינגנו להנעים את האווירה. ואם באחד מהבקרים לא יהיה לכם בא לקום… אז פשוט לא תקומו!
הגישה המשלבת
עם כל הכבוד ל"כולנו אחד" ו-"הכל מחובר", כדור הארץ הוא עדיין מקום די גדול המאפשר לדברים שונים לקרות במקומות שונים. גם במלחמת העולם השנייה הנוראית, הרבה אנשים בעולם חיו את חייהם כרגיל ומאוד יכול להיות שהיו מאושרים. יכול להיות ששמועות על המלחמה היו בעיקר משהו לדבר עליו על כוס תה.
העתיד לא ידוע וכל ניסיון לנבא אותו לוקה בחסר. מכחישי המשבר טוענים שהאקלים בעולם נע במחזוריות, אבל המדענים טוענים שהוא מעולם לא השתנה במהירות רבה כל כך. אין תקדים לצפוי. מעולם לא היה. גם הפלנטה פוגשת את האירועים הבאים עלינו בפעם הראשונה.
ברור לי שהולכת להיות קריסה מאוד גדולה שתביא לסיומה של הציביליזציה המערבית והכלכלה הקפיטליסטית. האם הקריסה תשפיע על כולם ובאותה מידה? ממש לא בטוח.
עד שהקריסה הזאת תגיע כל מה שנותר לנו לעשות הוא להתחיל לחיות את העולם החדש כבר היום - להתארגן בקהילות, לגדל מזון, לבנות בתים וללמוד איך חיים ביחד. ליצור קפסולות של תקווה ושפיות בהן נמרוד בממסד - דרך הפשטות והשלווה האישית והקבוצתית.
כשהקריסה תבוא, נוכל רק לקוות שחלק מהקפסולות בחלק מהמקומות ישארו ויהוו את בסיס הידע לעולם החדש בו נשקם את יחסינו עם גאיה דרך דיאלוג מתמיד.
גם ת׳יק נאת האן מעודד חיים בקהילה, בספרו האחרון ״זן ואומנות הצלת הפלנטה״ הוא מקדיש להן את פרק הסיום.
איך זה מתקשר לחיים שלי?
לחיות בקהילה כפרית-אקולוגית-אוטרקית-אינטימית זה לא דבר פשוט.
בישראל של שנת 2023 מאוד מאוד קשה לבנות קהילה אקולוגית קטנה וחמודה. קשה לבנות בית בלי מיליון אישורים. זה לא חוקי לאגור מים. אין המון שטחים והמחירים - כמו שנאמר "יקר פיגוזים".
עזבו, בכלל קשה לצאת ממירוץ העכברים ולהיות אחר מכולם. לקבל מבטים שיפוטיים והערות עוקצניות מבני משפחה. להתרחק מהחברים מהתיכון ככל שהשנים עוברות והמסלולים מתרחקים. לחיות אחרת מצריך המון אומץ ומאבק אינסופי. רוב האנשים לא מוכנים לשאת במחיר החברתי.
אני חוששת שכל עוד הקפיטליזם כאן, וכסף מבטיח לנו אוכל ומחסה הרבה יותר מקשר עם רוחות המקום, קהילות אקולוגיות ימשיכו להיות דבר נישתי שלא ממש עובד עד הסוף. משהו ששייך לפריוולגים, לרוב מתפרק אחרי שנים בודדות, ואנשים בו באים והולכים ללא מחויבות של ממש. הקהילות ימשיכו להיות נישה, תחביב, חוויה או שלב מעבר היפי בדרך ל"חיים האמיתיים" בהם נעשה דברים תמורת כסף. כאשר נצטרך לדאוג לעצמנו ללא תמיכתם ההדוקה של דלקים פוסיליים או אז נתארגן בקהילות ונגלה כמה נעים ונכון הדבר. כמה טוב להרגיש חלק, לעזור ולאהוב. בתקווה גם נלמד משהו מאלפי שנה של ניצול והכחדה, נשרת ונשקם את אימא אדמה.
אני שומרת בליבי את האמת על חיים אמיתיים בהם נעשה דברים בשביל שגשוג הטבע הנצחי. חיים שלוקחים חלק בחיים ומתערבבים עם החי והצומח ומלכלכים את הידיים. שואפת לשלב כמה שיותר אלמנטים מתוכם בתוך המציאות הקיימת. אבל אני מבינה שיש כאן חלום גדול עד בלתי אפשרית שלעולם לא אצליח לגמרי לתפוס. אני לא נולדתי מחוברת לשורשים שלי, למקום שלי, לשייכות עוטפת. אולי הנכדים שלי כבר יגעו בחלום וחייהם יהיו מחוברים הרבה יותר.
אני יכולה רק לספר על עצמי, על זה שהידיעה שהעולם יורד לטמיון בעיקר מחזקת אותי, בדרכי על פני האדמה. הייתי כנראה עושה את הבחירות הלא קונבנציונליות שעשיתי גם בלי לשמוע על מה צופן העתיד. ההווה מספיק טילטל אותי כדי להיות אחרת. נכון לרגע זה, אני בוחרת לא להסתיר מידע ולהביע את הדעות שלי שחור על גבי לבן כי יותר נעים לי להיות אותנטית עם הסביבה שלי. מבלה את זמני עם אנשים שחושבים כמוני למען השפיות. בלי המשוגעים שלי הייתי משתגעת.
עצם הידיעה שצורת החיים המודרנית היא זו שמביאה את העולם לחורבן, עוזרת לי לאמת את האינטואיציה שלי, ולהפסיק להקשיב למה שאומרים המבוגרים הנורמטיביים. חדלתי ממצב טייס אוטומטי. אני מטילה ספק בהחלטות שלי ולא מפסיקה לשאול "האם זה באמת מה שאני רוצה לעשות עכשיו?".
אני בוחרת ללכת אחרי הלב ולעשות מה שאני יכולה בהתאם לנסיבות.
Comments