עירסול בהול

כמה עוד מכלי טבח "אדמה" יתרוקנו

בטרם נבין שהאדמה היא אימנו?

כמה עוד ילדים יכלאו בכיתות וכרטיסים ימכרו לגני חיות

בטרם נסמוך על החופש?

כמה עוד התקפים, אבחונים, כדורים

בטרם ניווכח שמזוננו תרופתנו?

כמה זה מספיק רחוק

כדי להרגיש קרוב?

אימא, אימא

כמה עוד תסתכלי

עליי מלמטה?

האם זה מבחן?

למה את מחכה?

למה כל זה קרה?

מבקשת להניח אוזני על בטנך הרכה החומה

מחפשת ת'מקום

לעירסול בהול (לעירסול בהול)

כמה עוד שעות יישרפו בעבודה

בטרם נידלק מהאש בתוכנו?

כמה שלטי אזהרה עוד נציב

בטרם נשוב לעבוד את הרוח השומרת?

כמה נקודות זכות עוד נצבור

בטרם נקום מהכיסא ונעשה מעשה?

כמה צריך לחסוך

כדי להשתחרר מהפחד

אימא, אימא…

כמה עוד משוגעים נכניס בין הכתלים

בטרם ניפתח לאפשרויות ישנות-חדשות?

כמה עוד ריקודים על מדרגות הרבנות

בטרם נרקוד כל שינוי, כל צורה?

כמה עוד זומים, שיחות טלפון

בטרם נודה בבדידות האומה?

כמה עוד זריקות

בטרם נראה שהחיים הם גלגל?

אימא, אימא…

שומעת ותוהה

איך היא כל כך רגועה?

כל כך שקטה?

כמה עוד יגברו רעשי מנועים

על רחש כנפי פרפרים?

כמה מכוניות, שיפוצים, ארמונות

היש סוף לקול המכונה?

כמה יגבה מדד הצמיחה

בטרם נטפח את שיחי הדפנה?

תמימות של ילדה קטנה

עומדת עם השאלה

למה היא כל כך רגועה?

כל כך שקטה?

את השיר כתבתי כשראיתי מכלי קוטלי עשבים של חברת "אדמה" לצד הדרך בטיול בדרום שביל הגולן. יש לשיר גם לחן, מוזמנים להיפגש בעולם האמיתי ואשיר לכם ;)