יַלְדוּת

על נחל פֶּרַע

ישבתי גם בכיתי

מול נוף ילדותי

שעוד רגע נגמר

סיפרתי לאלות שלא נהיה כאן מחר

לא נראה יחדיו איך מבשיל התמר

איך מסגילה תאנה

איך עץ התות, פתאום, מסיים עוד עונה

אבא פושט מדים

אימא אורזת תכשיטים

השכנים לא מבינים

משוכנעים שבמהרה חוזרים

אבל אבא סיפר לי את האמת

האמת המרה

יוצאים, ואין דרך חזרה

בכפרי הקטן ההתקדמות מהירה

לא מזמן הגיעו לכפר מנורה, מצלמה והדרך נסללה

שאלתי את האלון

אם נמצאה רחוק במרחקים כבר תרופה

תרופה לגעגועים, תרופה לכמיהה

תרופה לאהבת זו האדמה

היא לא ענתה

עבר זמן והכל השתנה

שנים שאנחנו ביבשת הקרה

תמרים יש רק בקופסאות ובסיפורים לבתי לפני השינה

אבא נפטר ואימא ישישה

לפעמים אימא אומרת, בשפתנו הזרה

כמעט רק לעצמה

בקול שבקושי נשמע

שהסניפה לרגע ניחוח עלה תאנה

שטעמה בחטף מתיקות התותים בפירות ארוזים

ושפעם

פעם בתי חיינו בגן עדן

חיינו בגן עדן ילדתי

והיום?

היום גן העדן שמור לספרים.

תמונה מכפר עין פית לפני 1967, מהבלוג של אחמד עלי אל-סאלמן. לעוד תמונות מהכפר עין פית