top of page
  • Einat Last

עולם המתנות

כסף עוטף כל כך הרבה תחומים בחיים שלנו שקל לשכוח שהוא לא היה איתנו עד ממש לא מזמן. אתמול בבוקר במונחים של 200,000 שנה של קיום אנושי. מה היה לפני הכסף? רמז - זה לא היה בארטר.



אז אני גרה בקהילה אקולוגית כבר שנה (וואו איך זה קרה??) ומפה לשם זה היה בלתי נמנע... והכרתי בעץבעיר מישהו חדש שאני מעריצה, שידוך של תמי - קוראים לו צ'רלס, הוא אמנם מבוגר ממני ב-30 שנה אבל וואו, הוא גם ניראה טוב, והוא גם מבריק ומעורר השראה. כל כך נדלקתי עליו שכבר קראתי שניים וחצי ספרים שלו בפחות מחודש. אז הנה תרגום חופשי לגמרי בשילוב עם מילים שלי מספרו המכונן "כלכלה מקודשת" Sacred Economics.




אז מה היה לפני הכסף? הסיפור המקובל (כמו שמופיע עד היום בספרי הכלכלה, תחת כותרת כמו "ההיסטוריה של הכסף"), מספר לנו שפעם היה פה סחר חליפין: "אתה תביא לי 20 ביצים ואני אביא לך זוג נעליים". מן הסתם, השיטה הזאת היתה מסורבלת ולא איפשרה מערכת מסחר מורכבת, וזה ממש עצר את ההתפתחות והקידמה של אבותינו. (כי מה אם אתה לא מעוניין בנעליים שלי?). יום אחד הגיע הפתרון הגואל: כסף. מטבע אחיד, אוניברסלי שכולם חושקים בו. מסתבר, שהסיפור הזה הוא בעצם אגדה שקיימת בעיקר בספרים שכלכלנים כותבים - גברים לבנים שהגו את הקפיטליזם לשירותם הם.

ובכן, אנתרופולוגים יצאו לשטח. הם יוצאים לשטח כבר מאות שנים, ולא מצליחים למצוא שום עדות לאותו סחר חליפין מדובר (כמו שמתאר מצויין דיויד גרייבר, אהובה הנוכחי של תמי). כשחוקרים תרבויות שהיו או עודן מנותקות מהכלכלה הגלובלית, מגלים חיים שנראים מאוד שונה מהמיתוס הפשוט שאדם סמית' וחבריו ציירו. אנתרופולוגיים והיסטוריונים מוצאים עדויות לרעיון חדש-ישן: כלכלת מתנות.


בכלכלת מתנות, לא מבצעים החלפה של מתנה אחת באחרת, אלא מעבירים מתנות במחזוריות. מתנות מחליפות ידיים בתוך הקהילה, במקביל ובזמנים שונים. לפעמים אתה נותן, לפעמים מקבל, ולפעמים גם וגם. ולמתנות יש משמעות עמוקה ומנהגי המתנות הן חלק מהיצירה והתחזוקה השוטפת של מערכות היחסים המורכבות בתוך הקהילה, וגם בין קהילות שכנות.

בהרבה מהמקרים, המתנות זורמות במעגליות - אני נותן לך אתה נותן למישהו אחר ובסופו של דבר המתנה חוזרת אלי! דוגמא מפורסמת היא טבעת הקולה Kula של ילידי האי טרובריאנד בגינאה החדשה - שרשראות וצמידים יקרי ערך מסתובבים בסדר קבוע בין האיים, שרשראות עוברות בכיוון השעון וצמידים בכיוון הנגדי. כל מעבר כזה הוא טקס פוליטי עם הקשרים חברתיים מורכבים שילידי האי מוכנים לעבור תלאות וייסורים כדי לממש בצורה הטובה ביותר.


מעבר לתכשיטים, כל מיני דברים מועילים בחייהם של תושבי האי: חפצים, מזון וכוח עבודה עוברים מאדם לאדם, לשבט ולמשפחה בצורת מתנות, ואין שום זכר להיגיון המסחרי כלכלי של השוק, שהורגלנו להאמין שהוא "טבע האדם".

סחר חליפין, כמו שאנחנו מבינות אותו ("בארטר"), לא קיים, לא בחיים השבטיים בגינאה ולא בשום קהילה ילידית ברחבי העולם.


מעניין לציין שבאופן כללי, כשדבר בעל ערך מגיע לידי חבר קהילה הוא לא נשמר אצלו לאורך זמן, אלא עובר הלאה עד שהוא מגיע למישהו שבאמת זקוק לו. במילים אחרות, מתנות זורמות ללא הרף, ומסלולן נעצר רק כשהן מוצאות צורך אמיתי שיש למלא.


בעץבעיר, אנחנו מקדמות את ה"העולם היפהיפיה שלבבותינו יודעים שאפשרי", וספרו של צ'ארלס תחת השם הזה נתן לנו את כל ההקשרים המדוייקים לעשייה שלנו - תודה צ'ארלס, אתה מהמם. אנו מאפשרות לעצמנו לחלום בגדול ביחד עם שותפים רדיקליים מרחבי הגלובוס, למשל מדמיינות איך בעיר־יער הצרכים שלנו ייענו במלואם. ביטחון, קהילה ושייכות שלא יתכמתו לכדי העברות בעובר ושב, אלא יהיו פשוט החיים עצמם. אנחנו רואים עיר בה המתנות הם חלק מהחיים ושפע הוא מצב תמידי: אוכל, בגדים ומקום מגורים הם לא דברים שצריך להיאבק בשבילם.


אנחנו בעולם של שפע, יופי ומתנות, רק צריך לנשום רגע, לעצור ולשים לב.
שלכם,
עינת

*תודה לתמי צרי על העריכה וחידוד הרעיונות !

Comments


bottom of page