top of page
  • Einat Last

מסע ברמת הגולן

חוויות רוחניות עם אלוהימא במסע רגלי בדרום רמת הגולן



אז יצאתי לטיול.

מסע רגלי עם תיק בגודל שלי.

הלכתי בסביבות 60 קילומטר בשביל הגולן וקצת מעבר לו.

למרות החום הגדול, החלטתי שזהו הזמן המתאים לטיול מכיוון שסוף הקיץ היא שעתם היפה ביותר של הבוסתנים. הארץ בימים אלו זבת חלב ודבש - פוריה שופעת ונדיבה.

בלי הרבה מידע ועם הרבה אומץ, הלכתי לבדי ארבעה ימים ממושב רמות עד לעין עקוב (קרוב למשולש הגבולות עם סוריה וירדן). לא לקחתי איתי הרבה אוכל. ארזתי בתיק אגוזים, אורז, עדשים, טחינה ו-3 מלפפונים. סמכתי על היקום שתביא את השאר.


והיקום? היקום סיפקה. תמיד מצאתי מה ללקט: תאנים, ענבים, מנגו, שקדים, חרובים, גרגיר נחלים, פטל, מי מעיינות וארגז ירקות סוג ב' אחד שחיכה לי מחוץ למרכולית…


לא מצאתי בהכרח המון פרי, אבל תמיד מספיק כדי לשבוע.

התחלתי את המסע עם הציפייה למצוא עצי תאנה עמוסים בפרי, מחכים לי פשוט ככה, על השביל, אבל המציאות הייתה אחרת…


חלק מהעצים היו ריקים, או יותר גרוע - מוקפים בסבך פטל אימתני. הפירות לפעמים קטנים או מחוץ להישג ידי. באמצע היום השני, אחרי התבוננות בגללים של חזירי הבר, הבנתי שאני נמצאת בתחרות עם היונקים הכי גדולים בסביבה. לא מצאתי תאנים על הרצפה ופתאום הבנתי למה. הבנתי גם מדוע השבילים שהובילו לתאנים היו לא עבירים בעליל (ניסיתי וזה היה רע ומר)… הם לא פולסו על ידי בני מיני…


הייתי נתונה לחסדיה של היקום, וזה גרם לי להיות בחוויה של הודיה עמוקה. אמרתי תודה לכל עץ והרגשתי איך הוא עונה "בבקשה". ייחלתי למים טרם יגמרו והתמלאתי אושר שפגשתי במגדל בקר שנתן לי בקבוק (גם אם הבקבוק היה עם טעם לוואי של מים מוגזים). מצאתי שהלקטות הביאה רגעים של אחדות עם הטבע, עם הרוח הגדולה. אלוהימא סימנה לי לאורך כל הדרך, שהיא איתי, שומרת עליי, ושאין מה לפחד. המסע נתן לי יותר הזדמנויות לשים לב לנוכחות שלה. משהו שאולי לא הייתי זוכה לו אם הייתי מצרפת אנשים למסע. להיות בלי אנשים זה לא אומר להיות לבד. הייתי עם הדרך, השמש, המים, העצים והאדמה.


חוץ מזה, אלוהימא נמצאת איתי כל הזמן, גם כשאני ישנה בקומה שלישית. אני יודעת. זה תחושה מאוד ברורה שאני מרגישה בגוף שלי. בסך הכול פיניתי את הזמן ויצרתי את התנאים שיאפשרו לי לשים לב אליה.






Commenti


bottom of page