דיווח אחרי ביקור מרתק בבית החולים לחיות בר "למען חיות הבר", אוגוסט 2021
אני ממש אוהבת חתולים. עד לפני חמש שנים תמיד היה לנו חתול בבית. אולי זה קטע של משפחות רוסיות - לא הייתה לי סבתא בסלון אבל חתול תמיד היה.
כשהייתי בת חמש, היה לנו חתול אחד שממש שנא אותי, בכל הזדמנות שהייתה לו הוא היה תוקף אותי בשריטות ונשיכות - ממש עשה ממני טרף קל. המקרה הקיצוני ביותר שזכור לי, היה שהוא שרט את העפעף של העין שלי ובמזל הציפורן שלו לא הוציאה לי את העין. היו מאז גם חתולים יותר נינוחים, כמו טופי, חתול אפרפר ומתוק שהיה איתנו ארבע עשרה שנה.
טופי, כשמו כן הוא, היה מתוק אלינו, אבל ליצורים אחרים - לא כל כך.
טופי ז"ל אחרי ציד מוצלח
לאורך השנים טופי הביא לנו שלל מתנות אקזוטיות, השיא היה שהוא העניק לאחותי במתנה יונה מסכנה שהוא ברוב הדרו צד לבדו, והוא שם לה את המנחה במקום שהיא לא תוכל לפספס אותה - מתחת למיטה.
תמיד השתעשענו מהשלל שטופי הביא לנו לחצר או למפתן הדלת, צחקנו על איך הוא משתגע מציפורים חומקות ואיך הוא בסוף משיג את מבוקשו בעזרת יצרי ציד מעוררי פליאה.
מדי פעם אני שומעת בעמעום שחתולים זה דבר מאוד בעייתי למערכות הטבעיות אבל אף פעם לא הפנמתי מה זה באמת אומר.
עד שראיתי את זה בעיניים שלי שאופן שלא ניתן להכחשה - חיית המחמד האהובה שלי היא ציידת מדופלמת, החיה הכי הרסנית לחיות הבר אחרינו.
המציאות התגלתה בדמותן של חיות פצועות שפגשתי כשהגעתי למרפאה לחיות בר בשבוע שעבר. את המרפאה הקים אביהוא שרווד, ראש עמותת "למען חיות הבר".
כך כתוב באתר של העמותה
"למען חיות הבר" הוקמה במטרה להציל, לטפל ולשקם חיות בר במצוקה ופועלת רבות להסברה וחינוך לכיבוד ושמירה על הטבע ובעלי החיים. פעילות המרפאה שלנו, שמטפלת במהלך השנה באלפי חיות בר משלל סוגים - יונקים, עופות, מכרסמים וזוחלים, מתקיימת אך ורק בזכות תרומות ומתנדבים.
אביהוא עשה לנו סיור במרפאה הקטנה. במקום יש מגוון חיות שנפגעו כתוצאה מפעילות האדם: קיפודים, יונים, עורבים, חסידות, תנים, חזירי בר ואפילו חוטמן אחד.
שאלתי המון דברים, הייתי סקרנית וצמאה לשמוע עוד על המקום, אבל אני רוצה להביא את אחת התשובות המעניינות שקיבלתי לשאלות: מה הסיבה השכיחה ביותר להגעת חיות למרפאה, למשל, במה חולים רוב הקיפודים בקיפודיה? והתשובה המטלטלת היא - חתולים.
מסתבר שחתולים הם צרה צרורה. כל יום שהחתול משוטט בחוץ הוא צד בערך 5 חיות בר, בעיקר ציפורים וסממיות. הם תוקפים ללא הבחנה את מי שאפשר. חלק מהחיות שמותקפות מגיעות לטיפול בבית החולים - החלק האחר כבר לא איתנו. חלק משמעותי ממספר החיות הפצועות שמגיעות לבית החולים הן קורבנות של תקיפת חתולים.
מאכילות חתולים זו צרה כפולה ומכופלת. המאכילות מפזרות ברחבי העיר אוכל, לרוב, במקום מרוכז על המדרכה. תחנות האכלה אלו הופכות למדגרות חיידקים ווירוסים שמתקבצים אליה מכל קהילת החיות העירוניות: חרקים, ג'וקים, חתולים, כלבים וגם קיפודים. אחת התוצאות הקטלניות היא הפצת מחלת הסקביאס בקרב קיפודים. במקום שהקיפודים יאכלו ממקומות שונים הם אוכלים מאותה הצלחת ומפיצים את המחלה בינם לבין עצמם. בשילוב של בריאות לקויה כתוצאה מתזונה חלבונית שלא מתאימה להם, הסקביאס נפוץ וקטלני עוד יותר.
כדי למנוע מקיפודים להידבק בסקביאס צריך לפזר את מזון החתולים בכמויות קטנות ולהרים אותו מעל הקרקע כך שהקיפודים לא יוכלו להגיע אליו.
למנוע מחתולים לצוד זה כבר סיפור הרבה יותר מסובך: בארץ נהוג לסרס ולעקר חתולים, באוסטרליה עלו שלב והרעילו למוות 2.5 מיליון חתולים. אביהוא אמר שמי שמחזיק חתול כחיית מחמד חייב למנוע ממנו לצאת החוצה, לסביבת המחייה של חיות הבר.
חיות המחמד האהובות האלו משגשגות בסביבת בני אדם, הבאנו אותם איתנו לכל מקום בפלנטה, גם אם הוא רחוק ביותר מסביבתם הטבעית, והפכנו את החתולים למין פולש וקטלני.
עכשיו עלינו לתקן את מה שהרסנו, וזה עובר גם דרך דילמות מוסריות קשות: החיים של מי יותר חשובים? של איזה בעל חיים?
בנימה זו, הלכתי לסגור את הדלת אחרי שעדינה, החתולה החכמה שלנו, פתחה אותה לגמרי בעצמה.
שלכם,
עינת
כל הכבוד על התבטאות חדה ומדויקת נגד החיה המתוקה והכל כך הרסנית הזאת.